כשנודע לציבור שנזכה השנה לסרט נוסף של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, הציפיות שלי היו בשמיים. מדובר בבמאי שהסרטים שלו לא מפספסים. "מסכנים שכאלה" היה סרט מוזר ביותר ומצוין בכל מובן אפשרי. כאן בארץ, עברה בקושי חצי שנה וסרטו החדש של לנתימוס הגיע לאקרנים. "סוג של חסד" ממשיך את המסורת של הבמאי ליצור סרטים מאוד מוזרים בלשון המעטה.
הוא מורכב משלושה סיפורים שונים, בהם משתתפים צוות השחקנים – ג'סי פלמנוס, אמה סטון, ווילם דפו, מרגרט קוואלי, הונג צ'או, מאמדו אצ'יי וג'ו אלווין. גם האנטר שפר מצטרפת להופעת קמאו בסיפור השלישי.
בכל סיפור לשחקנים יש דמויות שונות, מלבד הבמאי עצמו המגלם את הדמות ר.מ.פ. בכל סיפור מוצגות דינמיקות שונות בין הדמויות – יחסי נשלט/שליטה, אהבה/שנאה, חסד/איבה ועוד. לנתימוס מציג את הסרט כטריפטיכון (יצירה המורכבת משלושה חלקים).
מותו של ר.מ.פ
רוברט הוא עובד נאמן של ריימונד. הוא מקבל ממנו באופן מסודר הוראות לכל פעולה שהוא מבצע – החל ממה לאכול עד לבחירת האישה איתה הוא יתחתן. רוברט שמח לבצע את המשימות עד יום בו ריימונד מבקש ממנו לבצע פעולה שהוא לא מוכן לעשות. חוסר ההיענות שלו מוביל לזה שריימונד לוקח ממנו את הכל והורס את חייו.
הסיפור הראשון מתאר את ההתמסרות של רוברט כלפי ריימונד. הוא אוהב אותו מאוד, וכאשר ריימונד מביע חוסר שביעות מהסירוב, אפשר לראות כמה זה קורע את רוברט. נדמה כי רוברט בכלל לא אהב את החיים שלו מלבד השתלטנות של ריימונד.
ר.מ.פ מעופף
דניאל הוא שוטר שאשתו ליז נעדרת זמן מה לאחר שעקבותה אבדו במסע ימי. כשליז לא נמצאת, ניל, שוטר מתחנת המשטרה, ואשתו מהווים חברה עבור דניאל – אך לא מצליחים לנחם את בדידותו. לפתע, היא חוזרת, אך דניאל חושש שהיא מתחזה – פתאום היא אוהבת מאכלים ששנאה קודם וגדלו לה הנעליים.
הסיפור השני מתאר את ההתמסרות של ליז. היא מנסה הכל כדי לרצות אותו, ועושה זאת בכל מחיר. ככל שמתקדם הסיפור, יחסו העוין של דניאל נהיה מסוכן יותר ויותר. אל מול רצונה של ליז לעשות עבורו חסד, דניאל מתייחס אליה באיבה שהולכת ומצטברת.
ר.מ.פ אוכל סנדוויץ'
אמילי ואנדרו חברים בכת ומנסים למצוא אישה שהמגע שלה יכול לגרום למתים לחזור לחיים. מנהיגי הכת, אומי ואקה, מכריחים אותם לשתות מים מיוחדים ולקיים יחסי מין אך ורק איתם. הניסיונות שלהם אינם מוצלחים, אך מלצרית במסעדה מזהה את חברי הכת ומספרת שאחותה עשויה להתאים לתפקיד.
הסיפור השלישי מתאר את ההתמסרות של אמילי ואנדרו לכת. כדי להגשים את חזון הכת, הם מוכנים לשים בצד כל ערך מוסרי באמונה עיוורת לחלוטין. ההתמסרות של אמילי ספציפית מודגשת כאשר היא מתדרדרת מוסרית יותר ויותר כדי לרצות את הכת.
בזמן הצפייה בסרט, הרגשתי כאילו אני עד לסיבוב ניצחון של לנתימוס. עם כמה שסרטו הקודם היה הזוי, "סוג של חסד" נראה כאילו הבמאי שחרר את כל המעצורים. קשה לחשוב על נושא טאבו שלא מופיע בסרט אך הוא עדיין לא מפסיק להצחיק. זה כאילו נעשתה רשימת מכולת – רצח, קניבליזם, אורגיות, פגיעה עצמית ועוד.
כל השחקנים עשו עבודה מצוינת – לא רק ג'סי פלמונס גנב את ההצגה. למרות אורכו של שעתיים וחצי, הסרט לא הרגיש ארוך מדי וערוך היטב. הצילום יפהפה ונעשה בסרט שימוש מופחת בעדשת "עין הדג" לעומת "מסכנים שכאלה". למרות הצילום המרוחק יחסית, "סוג של חסד" מרגיש אינטימי כתמיד. הפסקול מינימליסטי, ומאפשר בכך לנו כקהל להסיט את מלוא תשומת ליבנו לעלילה, דמויות וצילום. "סוג של חסד" מצליח להיות בו-זמנית קומדיה אפלה ואבסורדית קורעת מצחוק, ולהציג בצורה מורכבת נושאים כמו מתן חסד והתמסרות.
