יותם דוברין

מהדקה הראשונה של הסרט, "אמיליה פרז" לא חושש להסתיר מהקהל בדיוק איזה סגנון הובא למסך. מדובר במחזמר מלודרמטי שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, אבל עדיין מספק ריגושים לאורך כל הדרך. הבמאי הצרפתי ז'אק אודיאר מביא את הכישרונות שלו מתחום האקשן לכדי סרט שבו סצנות המוזיקה מחליפות את הפעלולים.

העלילה מספרת על ריטה, עורכת דין בפרקליטות במקסיקו. יום אחד היא מקבלת שיחת טלפון מסתורית עם הצעה לעבודה רווחית ביותר. היא נפגשת עם ראשת קרטל, שהיא אישה טרנסג'נדרית בארון. היא מבקשת מריטה לסייע לה בשלבים האחרונים בתהליכי התאמה מגדרית – ובכלל להיעלם מעולם הפשע כדי להפוך לאישה שרצתה להיות כל חייה. ראשת הקרטל לשעבר מאמצת זהות חדשה בתור אמיליה פרז, ומבקשת שוב את עזרתה של ריטה כדי להתאחד עם ילדיה.

דברי פתיחה

הדבר הראשון שחשוב לי לציין בטקסט הזה הוא שאין לי שום עניין במשחק המחשב League of Legends. אין לי כוונה לזלזל במשחק, אלא זה עניין של טעם אישי. עם זאת, כשיצאה הסדרה "ארקיין" נדהמתי מהעלילה הסוחפת, האנימציה ההיברידית המהפנטת, צוות הדיבוב המוכשר ועוד – כל זאת למרות היותה הסדרה ספין-אוף של משחק המחשב. בעת צפייה חוזרת בעונה הראשונה לקראת השנייה, שעתידה להתחיל בקרוב מאוד בנטפליקס, הרגשתי שוב את אותה הצמרמורת האדירה שחשתי לפני שלוש שנים כשצפיתי לראשונה בסדרה.

תסריט הסדרה נכתב באופן שהוא פשוט מופתי. למרות שאורך הסדרה מקביל ל3 סרטים באורך מלא, הפרקים נכתבו בצורה שבהחלט מתאימה לסדרה – זאת בניגוד להרבה סדרות שמיועדות לסטרימינג. מבנה העלילה, שמחולק לשלושה חלקים עיקריים כאשר כל חלק שודר בזמנו מדי שבוע, מצליח ליצור שלוש מערכות נהדרות.  הפרקים מרגישים נפרדים זה מזה, וכל פרק מסתיים בצורה מספקת.

אזהרת תוכן: הכתבה הבאה תכיל תיאורים גרפיים של אלימות.

רוח רעה שוררת בשנים האחרונות באינטרנט וברחבי העולם – הרוח הרעה של ארט הליצן. הדמות הזו פרצה מתוך סדרת סרטי האימה "טריפייר" (Terrifier) של הבמאי האמריקאי דמיאן לאון (Damien Leone). לדברי הבמאי, הקונספט של הדמות התחיל כהמחשה של ליצן מבחיל המטריד נוסעות בתחבורה ציבורית. דמותו של ארט הליצן התחיל את דרכו בשני סרטים קצרים, שנאספו לתוך סרט האנתולוגיה "All Hallows’ Eve" מ2013. לאחר מכן, לאונה יצא לקמפיין מימון המונים לטובת הפקת סרט קולנועי מלא המתמקד בארט הליצן. מהמהלך נוצר "טריפייר", שיצא ב2016 עם תקציב זעום של 35 אלף דולרים בלבד. שנתיים לאחר מכן, הסרט הופץ בארצות הברית בשירות נטפליקס, משם התחיל לצבור פופולריות נרחבת. הסרט קיבל אז בעיקר הערכה בקרב מעריצי קולנוע קיצוני (Extreme cinema).

אתחיל מלומר שלא צפיתי בסרטי "ונום" עד השבוע האחרון. הציפיות שלי לא היו גבוהות, משום שהרבה מהשיח סביב הסרטים האלו לא חיובי במיוחד. הופתעתי לגלות כי מדובר בשני סרטים מלאים בקאמפ (camp), עם הומור שמחזיר אותי לסרטי גיבורי העל של שנות האלפיים המוקדמות. הייתי אפילו משווה אותם במובן הזה לטרילוגיית סרטי ספיידרמן של סם ריימי. מה שמחבר את "ונום" גם לסרטים אחרים מהתקופה זו האווירה האפלה, בדומה לסרטים כמו "אקס-מן" או "דרדוויל". ונום עצמו מצליח לאזן זדון, הומור ורגש. בעיני, זו החוזקה העיקרית של הסרטים האלו.

זה לא סוד לומר שהשנים האחרונות באולפני האחים וורנר היו סוערים, לכל הפחות. אחרי שהאולפן גנזו פרויקט לוני טונס אחר, "Coyote Vs. Acme", הופתעתי לטובה מהעובדה שיש סרט לוני טונס אחר שכן זוכה לצאת לאקרנים. יותר מזה, עצם זה שמדובר בסרט אנימציה דו-ממדי ישר עורר בי עניין. לא זכור לי על סרט אנימציה דו-ממדי של אולפן מערבי עצום כמו דיסני או האחים וורנר שיצא בקולנוע, לפחות מאז "הנסיכה והצפרדע" מ2009.

העובדה שזכינו בסוף לראות את "הצילו! כדור הארץ השתגע" עדיין אינה מובנת מאליה.  במקור, הסרט תוכנן לצאת בשירות הסטרימינג HBO Max, האחים וורנר החליטו ב2022 להציע את פרויקט הלוני טונס המצויר לשירותי סטרימינג אחרים. לפני שנה, הוחלט בסופו של דבר להוציא את הסרט בבתי הקולנוע.

"אם את לא יכולה למצוא חבר, תיצרי לך חבר."

השורה הבאה נאמרת לדמות הנושא, מאי, בתחילת הסרט. למאי יש עין עצלה ופזילה, מאפיינים שמובילים לכך שאימה מכריחה אותה לעטות רטייה החל מילדותה. היא מתקשה במהלך כל חייה למצוא חברים, וחברתה היחידה היא בובת חרסינה בשם סוזי שממוסגרת בתיבת זכוכית – עוד דבר שאימה מעניקה לה בילדות. הסרט לוקח אותנו בדקות הראשונות החל מהילדות הישר למאי בבגרותה, והיא עובדת כעוזרת של וטרינר. היא עדיין מאוד בודדה, והחברה היחידה שיש לה היא סוזי הבובה. במהלך הסרט, היא מנסה ליצור חברויות חדשות למרות קשייה החברתיים בעקבות בדידותה.