קטגוריה: סרטים

אם רבים מסרטי הקולנוע העלילתיים של שנת 2024 התאפיינו באבל, כמעין סממן לתקופה החברתית שאנו חיים בה, "עיד" באופן טבעי מערער את הסטטוס-קוו הזה. הסרט מציג סיפור אישי של עיד, צעיר בדואי מהעיר רהט. נדמה כי כל חייו שורטטו מראש – הוריו בנו לו בית ומצפים ממנו להינשא בחתונת בדל (נישואי חילופין). הקונפליקט המרכזי נובע מתסכולו של עיד על חוסר השליטה בחייו, במיוחד לאור חלומו להיות מחזאי ואהבתו לדוניא הפריזאית, עמה הוא מנהל רומן מקוון. בו זמנית, עיד מתמודד גם עם חוסר התמיכה מסביבתו בעקבות פגיעה שעבר בהתבגרות.

השנה היא 2020. בעקבות מגפת הקורונה ותקופות הסגרים הממושכים, שירותי סטרימינג כמו דיסני פלוס זכו להצלחה ענקית. סרטים כמו "מואנה" המקורי נצפו אינספור פעמים, עד שבדצמבר הוכרזה סדרת המשך לסרט שהייתה מיועדת לצאת ב2023 (מה שלא קרה). בפברואר השנה, בוב איגר (מנכ"ל דיסני) הכריז שהסדרה עובדה מחדש לכדי סרט המשך שיצא בקולנוע. יש לציין כי ממה שידוע לציבור, רק ביוני האחרון סיימו להקליט דיאלוג לסרט.

כל הסימנים מעידים על סרט המשך שנוצר בחופזה ותחת לחץ. אני אישית צופה שבקרוב נגלה על פגיעות רבות בעובדי האנימציה בעקבות הפקת הסרט בחיפזון, בדומה לדיווחים על "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש". עם זאת, קיים הבדל מאוד משמעותי בין הסרט שציינתי קודם לבין "מואנה 2". סרט ההמשך הזה הוא באיכות ירודה, משעמם והכי חשוב – נראה כמו סימן מחריד לעתיד לא רק של אנימציה, אלא קולנוע בכלל.

מאז ש"יופי מסוכן" הוקרן בפסטיבל "קאן" השנה, הסרט סיקרן אותי. הקונספט של סם ניסיוני שיוצר גרסה צעירה יותר שלך מלכתחילה נשמע מרתק. ככל שהזמן התקדם מאז מאי, והסרט התחיל לקבל הפצה בינלאומית רחבה יותר, הציפיות שלי רק הלכו וגדלו.

עלילת הסרט מספרת על אליזבת ספרקל (דמי מור), שחקנית שמגלה בגיל 50 כי מחליפים אותה בתוכנית הטלוויזיה שלה. הצלחת התוכנית, והתהילה שזכתה לה בעבר כשחקנית, כבר לא משנה עבור מפיקי הטלוויזיה ובעלי המניות המיזוגניים.

כשהתחלתי לצפות לראשונה ב"מואנה", הופתעתי לגלות על עצמי שכבר הכרתי את רוב השירים. מצד אחד, זה נכון שעברו כמה שנים טובות מאז יציאת הסרט – אך נמנעתי ממנו עד לאחרונה. אין לי סיבה טובה לכך, פשוט לא יצא לי לצפות בו. הסרט ישר קנה אותי בקסם שנקרא לין-מנואל מירנדה. אין מה לעשות, אני שבוי לשירים שלו בכל יצירה שראיתי – בין אם זה פרויקטים שלו המחזמר "המילטון" או הסרט "אנקנטו".

השירים שלו ב"מואנה" עובדים פשוט נפלא. תמיד נהניתי לשמוע אותם, גם מבלי לצפות בסרט לפני. בין אם זה חשיפה באמצעות בת משפחה ששמעה את הפסקול בלי הפסקה למשך קיץ שלם, או שירים שנהיו ויראליים. עם זאת, בעת הצפייה בסרט השירים מקבלים תפקיד מהותי בעלילה ומשרתים אותה היטב.

“להיות גודריץ'“ הוא סרטה השני של הבמאית והתסריטאית האלי מיירס-שאייר. הסרט מספר על אנדי גודריץ' (מייקל קיטון), סוחר אמנות בן 60 מלוס אנג׳לס שנאלץ לשמש כאב בפעם הראשונה בחייו. אשתו השנייה נעמי אשפזה את עצמה במכון גמילה, והמציאות הזאת מכריחה אותו לטפל בילדיו הצעירים. כחלק מהתפקיד החדש שלו כאבא, הוא מנסה גם לשקם את הקשר שלו עם ביתו מנישואים קודמים, גרייס (מילה קוניס). מעבר לשני השחקנים שציינתי קודם, מופיעים בסרט גם קווין פולאק, אנדי מקדואל ונועה פישר הישראלית, בין היתר.

"החייל הנעלם" מדגים אפקט פרפר של מעשה בסדר גודל קטן שהופך למשבר בינלאומי. עידו טאקו מגלם את שלומי אהרונוב, חייל בן 18 שעורק ממבצע ברצועת עזה – על מנת להתאחד בתל אביב עם אהובתו, שירי. שרשרת הפיקוד בצה"ל השתכנע ששלומי נחטף בשדה הקרב ובשבי בעזה. יוצרי הסרט הם דני רוזנברג ועמיר קליגר אשר כתבו את התסריט, ורוזנברג מביים. משחקים בסרט גם אפרת בן צור, מיקי רייס ותיקי דיין.

יש לציין כי הסרט הופק לפני ה7.10. הוא הוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה39 של חיפה, ואף זכה שם בתחרות העלילתית הישראלית. בפרסי האופיר של שנת 2023, הסרט זכה בקטגוריית הצילום הטוב ביותר.

מהדקה הראשונה של הסרט, "אמיליה פרז" לא חושש להסתיר מהקהל בדיוק איזה סגנון הובא למסך. מדובר במחזמר מלודרמטי שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, אבל עדיין מספק ריגושים לאורך כל הדרך. הבמאי הצרפתי ז'אק אודיאר מביא את הכישרונות שלו מתחום האקשן לכדי סרט שבו סצנות המוזיקה מחליפות את הפעלולים.

העלילה מספרת על ריטה, עורכת דין בפרקליטות במקסיקו. יום אחד היא מקבלת שיחת טלפון מסתורית עם הצעה לעבודה רווחית ביותר. היא נפגשת עם ראשת קרטל, שהיא אישה טרנסג'נדרית בארון. היא מבקשת מריטה לסייע לה בשלבים האחרונים בתהליכי התאמה מגדרית – ובכלל להיעלם מעולם הפשע כדי להפוך לאישה שרצתה להיות כל חייה. ראשת הקרטל לשעבר מאמצת זהות חדשה בתור אמיליה פרז, ומבקשת שוב את עזרתה של ריטה כדי להתאחד עם ילדיה.

אזהרת תוכן: הכתבה הבאה תכיל תיאורים גרפיים של אלימות.

רוח רעה שוררת בשנים האחרונות באינטרנט וברחבי העולם – הרוח הרעה של ארט הליצן. הדמות הזו פרצה מתוך סדרת סרטי האימה "טריפייר" (Terrifier) של הבמאי האמריקאי דמיאן לאון (Damien Leone). לדברי הבמאי, הקונספט של הדמות התחיל כהמחשה של ליצן מבחיל המטריד נוסעות בתחבורה ציבורית. דמותו של ארט הליצן התחיל את דרכו בשני סרטים קצרים, שנאספו לתוך סרט האנתולוגיה "All Hallows’ Eve" מ2013. לאחר מכן, לאונה יצא לקמפיין מימון המונים לטובת הפקת סרט קולנועי מלא המתמקד בארט הליצן. מהמהלך נוצר "טריפייר", שיצא ב2016 עם תקציב זעום של 35 אלף דולרים בלבד. שנתיים לאחר מכן, הסרט הופץ בארצות הברית בשירות נטפליקס, משם התחיל לצבור פופולריות נרחבת. הסרט קיבל אז בעיקר הערכה בקרב מעריצי קולנוע קיצוני (Extreme cinema).