יריית הפתיחה המהותית של השנה ב-MCU הגיעה בשעה טובה למסכים – כשמונה חודשים לאחר "דדפול וולברין" – וחרף כל הסיכויים הצליחה לנחות היטב. "קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא" מביא למסך הגדול את סאם וילסון (אנתוני מאקי), שעד לא מזמן היה מוכר רק בתור פלקון, בבכורתו כדמות המובילה. לאחר מסעו בסדרת הסטרימינג "הפלקון וחייל החורף", הסרט נפתח כאשר סאם כבר מגובש בתפקידו החדש כקפטן אמריקה. המציאות שלו מתערערת עם השבעתו של תדאוס רוס לנשיא ארצות הברית.
עלילת הסרט משחזרת בו-זמנית נושאים רבים מסרטי קפטן אמריקה קודמים, בפרט "חייל החורף", ומשלבת גם קצוות חוט רבים מפרויקטים קודמים של ה-MCU. מעבר לסדרה שהוזכרה קודם, הסרט החדש נשען רבות דווקא על "הענק הירוק" (2008), שקדם ל-MCU כפי שהוא מוכר כיום. אלו למעשה שני הפרויקטים העיקריים שהם בגדר "צפיית חובה" לפני "עולם חדש מופלא", בעוד שהסרט משלב רעיונות מסרטים כמו "נצחיים" מבלי להעניש בחוסר הבנה מוחלטת את מי שלא צפו בו.
אין צל של ספק כי יוצרי הסרט נאלצו להתמודד עם אין-ספור מכשולים בהפקת "עולם חדש מופלא". חרף זאת, התוצאה היא קוהרנטית למדי ועומדת בסטנדרט (שאמנם אינו גבוה במיוחד) של סרטי MCU. שניים מהמכשולים בולטים במיוחד: הפסקת ההפקה בתקופת שביתות 2023, וצילומים מחודשים בעקבות תגובות שליליות מקהלים בהקרנות מבחן. כאילו לא די בכך, השחקן המקורי של תדאוס רוס (ויליאם הארט) נפטר ב-2022, ואת התפקיד מגלם לא אחר מהאריסון פורד. התוצר הסופי הוא סרט שברובו הגדול מציג עלילה אחידה וזורמת, אך התסריט (או במקרה זה היעדרו של תסריט מוכן מראש) גורם לסיפור להתפרק במערכה השלישית.
החומרים השיווקיים של "עולם חדש מופלא" חושפים מעט יחסית מהעלילה, מה שהופך את הצפייה ברוב הסרט למעניינת יותר מסרטי MCU אחרים, שבהם הטריילר מגלה את רוב העלילה. דמויות חדשות, כגון רות בת-שרף הישראלית (שירה האס), עושות את בכורתן. גם דמויות שעד כה זכו למעט זמן מסך, דוגמת חואקין טורס (דני רמירז), הפלקון החדש, זוכות להתפתחות.
שתי הדמויות המשמעותיות ביותר הן כמובן סאם וילסון ותדאוס רוס, שהטריילר יוצר ציפייה כאילו הן עוברות מסעי התפתחות מנוגדים. זהו רחוק מהמתרחש בעלילה, המתמקדת ברובה בתהליך ההתאקלמות של וילסון בתפקידו החדש כקפטן אמריקה. מסע זה מתרחש ברובו ברקע. אמנם ההתפתחות ברורה – כיצד סאם מקבל את תפקידו חרף היעדר כוחות-העל שלו – אך היא אינה משביעת רצון מבחינת עומק ומשמעות.
אכזבה זו ניכרת ביתר שאת בהשוואה לסדרת "הפלקון וחייל החורף", שגם היא עסקה בהתפתחות דמותו של וילסון בקבלת תפקידו כקפטן אמריקה מלכתחילה. מעבר לכך, הסדרה הייתה אפקטיבית הרבה יותר בעלילתה בכל הקשור לכתיבת הנבלים. הסדרה עסקה ברעיונות פוליטיים מתקדמים, שהובילו את סאם להתמודד עם שאלות מהותיות יותר בנוגע לדרך שבה הוא מתמודד עם נבלים. ב"עולם חדש מופלא" נעדרת ראייה מתקדמת יותר החוקרת את המניעים מאחורי מעשיהם השליליים של "הרעים".
היכן ש"עולם חדש מופלא" מצליח יותר, אם כי לא ברמה של סרטי MCU מצטיינים, הוא בריגושים שבסצנות האקשן. בתחילת הסרט, האקשן מתמקד יותר בקרבות פנים אל פנים בנוסח "חייל החורף". עצם העמדתו של קפטן אמריקה, הנעדר כוחות-על, אל מול דמויות מאסיביות יוצרת מתח מהנה למדי. גם הסצנות הגרנדיוזיות יותר, המסתמכות על אפקטים ממוחשבים רבים, מעוררות ריגושים דומים בעוד גיבורנו נלחם במפלצות ובמטוסי קרב. בנוסף לסאם וילסון, מוצגות סצנות אקשן רבות גם עם דמותה של שירה האס, ומרענן לראות לוחמת המביסה גברים הגדולים ממנה פי שניים.
במהלך הצפייה בסרט, אי אפשר להתעלם ממספר חורים ותקלות בעלילה. ככל הנראה חלקם קשורים להפקה המבולגנת, אך אין בכך כדי לכפר על שתי בעיות עיקריות. האחת היא החלטות בלתי הגיוניות של הדמויות, שלעתים עוברות צדדים בקונפליקט ללא הסבר מספק – כאילו המעבר נעשה רק כדי לשרת מטרה עלילתית, מבלי לבסס את ההיגיון שמאחוריו. הבעיה השנייה היא סיום הסרט, הלוקח כיוון שאינו מתקשר לשאר העלילה – כאילו ביקשו בכוח להאריכו בחצי שעה נוספת.
השאלה המתבקשת לאחר הצפייה היא האם ה-MCU אכן נכנס לעולם חדש מופלא? התשובה החד-משמעית היא שלא ממש. אמנם דמות אחרת מחזיקה במותג של קפטן אמריקה, אך זהו סרט שאינו מחדש רבות ואיכותו אינה עולה על הממוצע של ה-MCU. מעבר להצגת חומר האדמנטיום לראשונה (המצפה את עצמותיו של וולברין), לא מתרחש בו המון. עם זאת, מדובר בחוויה נעימה המומלצת לחובבי ה-MCU. אמנם אין זה סרט של האחים רוסו, אך "עולם חדש מופלא" מספק צפייה מהנה למדי.
